שאלה:
אלוהים בוודאי אינו צבוע. אם הוא אומר לנו לעשות משהו, הוא צריך לעשות זאת בעצמו גם כן. אז האם ה' לא צריך להיות מחויב להאכיל את העניים? למה הוא לא עוזר לילדיו שלו במקום להורות לנו לעשות זאת עבורו?
תשובה:
דמיינו שאתם מכירים משפחה שמתקשה להשיג אוכל. אתם רוצים לעזור להם. אז אתם שולחים צ'ק נאה בדואר. אבל הוא לעולם לא מגיע, כי הדוור שומר את הצ'ק לעצמו.
אז אתה מזמין אוכל באינטרנט עבורם. אבל המסעדה מפספסת את ההזמנה ונותנת את האוכל למישהו אחר.
בנחישות, את/ה מזמין/ה עבורם משלוח מצרכים. אבל משאית המשלוחים אינה מגיעה.
מתוסכל, אתה ממשיך לאפליקציית הבנק שלך כדי לבצע העברה ישירה. והאפליקציה קורסת.
האם ניסית לעזור? כן. האם הם קיבלו עזרה? לא. מה השתבש? המערכת אכזבה אותך. יכולות להיות לך הכוונות הטובות ביותר, אך אתה מסתמך על אחרים שימלאו את חלקם. אם הם לא יעשו זאת, העזרה לא תגיע.
ה' רוצה לעזור לכולם, ולכן ברא עולם שמכיל את כל המשאבים הדרושים כדי להאכיל כל פה. והוא קבע מערכת שתספק את הדברים למי שזקוק.
יש מספיק כסף בעולם כדי שלכולם יהיה את מה שהם צריכים, מספיק אהבה לתת לכל אדם בודד, מספיק זמן כדי לעזור למי שלא יכול לעזור לעצמו. כל מה שנדרש הוא רצון טוב ותחושת אחריות מצד אלו שיש להם, לחלוק עם אלו שאין להם.
אנחנו המערכת. אתה ואני. לעשות את חלקנו כדי שהמערכת תמשיך לפעול נקרא צדקה. למרות שתורגם בדרך כלל כ“צדקה”, מונח זה למעשה פירושו “צדק”, מכיוון שזה אך טבעי שנעביר את חלק השפע של ה' המיועד לאחרים.
אז למה יש אנשים רעבים? כי אנחנו לא עושים את העבודה שלנו. אם אנחנו לא מספקים, האוכל לא מגיע ליעדו. זו לא אשמתו של ה', זו אשמתנו.
כמובן, ה' יכול לחתוך את המתווך ולהאכיל את הרעבים בעצמו. אבל זה יפגע במטרת הבריאה – ליצור עולם של חסד, שבו אנשים בוחרים להשתמש במתנות שלהם כדי לעזור זה לזה.
אוכל אינו כל מה שאנו צריכים לתזונה. אנו זקוקים גם למשמעות. כדי להעניק לנו חיים בעלי משמעות, ה' מעניק לנו את ההזדמנות לתת. כאשר אני עוזר למישהו שנזקק ממני, אני גם מקבל תזונה. אני נותן אוכל, אך אני מקבל הרבה יותר. אני מקבל את מתנת התכלית.
